האם אתם מגדירים את עצמכם כאנשים בריאים?

עודכן ב: 14 אוק 2020

בואו נדבר על בריאות, מה מגדיר בריאות? איך זה מרגיש להיות בריא? ולמה זה כל כך חשוב


בריאות, כנראה אחד ההיבטים החשובים ביותר בחיינו אם לא החשוב ביותר. החלק הזה בחיים שבהעדרו אנחנו הופכים להיות כל כך מסכנים עד שכל שאר הדברים בחיינו מתגמדים. ובכל זאת, כאשר אנחנו בריאים באופן יחסי אנחנו לא מתעסקים בנושא הזה יותר מידי.

אז על מה מדברים כשמדברים על בריאות? מה מגדיר בריאות? ואיך זה מרגיש להיות בריא? האם אתם מגדירים את עצמכם כאנשים בריאים? ואם היינו מדברים באחוזים, כמה אחוזים אתם בריאים?

כשהתחלתי לשאול את עצמי את השאלות האלו גיליתי שזה לא כל כך פשוט למצוא הגדרה של בריאות. בריאות היא לא מצב ברור ומוגדר. כלומר, אין X קריטריונים שאם עומדים בהם נחשבים בריאים. מצד שני זה גם לא עניין של תחושה אמורפית ואישית כמו למשל אהבה שאצל כל אחד נחוות ונראית שונה.

מה שכן ברור לנו לגבי בריאות זה שבריאות זה ההפך מחולי ושכשבריאים מרגישים טוב באופן כללי.

כדי לנסות למצות קצת יותר את השאלות האלו אני אנסה לבחון את ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי ולהרחיב אותה מעט דרך מקורות נוספים.

רווחה גופנית, נפשית וחברתית

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר בריאות כך: 'בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת ולא רק העדר מחלה' ההגדרה הזו ספגה ביקורות רבות הטוענות שהיא מטרה אידיאליסטית ולא מציאותית. היא אכן כזאת אם נתייחס אל הבריאות כאל מטרה סופית. אך אם נתייחס אל הבריאות כרצף בין חולי לבריאות וננסה לבחון כמה אנחנו בריאים (ולא האם אנחנו בריאים) דווקא ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי מציעה לנו שלושה היבטים שמעניין לבדוק: ההיבט הגופני, ההיבט הנפשי וההיבט החברתי.


כך נראת ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי כאשר מניחים אותה על צירים

ההיבט הגופני הוא כנראה הברור לנו מכל, בגוף יחסית קל לנו לזהות ולהרגיש את החולי והבריאות. אם כואב לנו הראש או הבטן, אם אנחנו משתעלים או שיש לנו פריחה, אם אבחנו אצלנו סכרת, סרטן או קרון וגם אם סתם יש לנו שפעת קלה. כל אלו הן מחלות גופניות ולא משנה כמה קשה או קלה ההתמודדות איתן קל לנו להכיר בהן כמצבי חולי בדרגות שונות.

ההיבט הנפשי הוא קצת יותר מורכב, אמנם כיום קופות החולים מכירות בחשיבות של בריאות הנפש ומציאות ללקוחותיהן שירותים של פסיכיאטרים ופסיכולוגים אך אף אחד מאיתנו לא ימהר להעיד על עצמו כי הוא סובל ממחלה נפשית אם יש לו התקפי חרדה, סטרס מתמשך,או מחשבות טורדניות.

אם נבחן זאת על פי מידת הרווחה בתחומים שמציע ארגון הבריאות העולמי נדמה לי ששפעת תהיה באותה נקודה על הציר כמו סטרס מתמשך. ובכל זאת, אדם עם שפעת יגיד בקלות לסובבים אותו "אני קצת חולה השבוע" לעומת זאת אדם שחווה סטרס אולי (אולי) יחלוק עם קומץ מחבריו הקרובים ביותר שהוא קצת לחוץ מהעבודה/מעבר הדירה/כל סיבה אחרת (ככל הנראה הוא לא יגדיר את עצמו כחולה).



שפעת וסטרס במיקום דומה על הצירים, למה אנחנו מתייחסים אילהם שונה

הפער בין הקלות בה אנו מגדירים מחלות גופניות לבין ההיסוס שיש לנו כאשר מדובר בפן הנפשי נעוץ בחברה בה אנו חיים- בה נחשב לגיטימי לקחת יום מחלה אם יש לך שפעת, אך לא אם העבודה מלחיצה אותך (וזאת למרות שאם תיקח חופש מהעבודה בתקופה מלחיצה, ככל הנראה תמנע משפעת וככל הנראה גם הפרודוקטיביות והיצירתיות שלך יגדלו). אבל זו כמובן לא הסיבה היחידה. לפני שאציג את יתר הסיבות חשוב להבין שפער זה משפיע לא רק על ההגדרה שלנו לכמה אני חולה או בריא אלא גם לטיפול שלנו בעצמנו. כאשר אנחנו מגדירים משהו כ"מצב של חולי" ברור לנו שאנחנו רוצים לטפל בזה ולהביא את עצמנו לריפוי ולכן גם ניגש לטפל בעצמנו. לעומת זאת, כאשר אנחנו לא מתייחסים לסטרס, חרדות או כל מועקה נפשית אחרת כאל מצבי חולי אלא רואים אותם כתקופה שתחלוף מעצמה אנחנו למעשה בוחרים להישאר במד רווחה נמוך יותר עד שמשהו חיצוני שלא תלוי בנו ישתנה מעצמו.



יום מנוחה או יום מחלה? מה הייתם מעדיפים ומה הייתם מעדיפים להגיד לבוס?


אז למה קל לנו יותר "להודות" במחלות גופניות?

ראשית, למחלות גופניות יש כתובת- אזור מסוים בגוף בו הן יושבות. הכתובת הזו מקלה עלינו לראות שהמחלות שלנו הן רק חלק מאיתנו והן לא מגדירות אותנו כאדם שלם. כפי שאני רואה זאת ככל שהמחלות שלנו הן יותר מערכתיות או בחלקים שפחות נגישים לנו בגוף אנחנו יותר מזדהים איתן ומגדירים את עצמנו דרכן.

לעומת אי נוחות גופנית, מתח נפשי או כל אי נוחות נפשית אחרת הם נטולי כתובת ממשית ולכן כאשר יש בהם "בעיה" נדמה לנו שהיא מעידה על האדם שאנחנו, זה כבר לא חלק קטן בגופנו שכואב זו הנפש שלנו. מאותה הסיבה קל לנו יותר להרגיש את הכאבים הגופניים לעומת הכאבים הנפשיים שהם חמקמקים. לכולנו יש במהלך היום יום רגעים קטנים של תסכול, חרדה קטנה שמתגנבת, עצבות שעולה אך כאשר אנחנו נמצאים בסביבה מלאה בהסחות דעת אנחנו מהר מאד מדלגים על אי הנוחות הנפשית ומעדיפים להתמקד באדם שקרא לנו, בפרסומת שהסיחה את דעתנו או במסך העמוס שאנחנו גוללים מולנו. בטווח הקצר נעים לנו הרבה יותר עם העולם החיצוני לנו, עמוס הצבעים וממלא החושים שבו אנחנו יכולים להניח בצד את כל דאגותינו. אך כאשר אנחנו ממשיכים להתעלם אנחנו מזניחים את העולם הפנימי שלנו. אנחנו זונחים לא רק את המתח הנפשי אלא גם את החיוך הפנימי שלנו, התשוקה ולמעשה את החיבור הפנימי עם עצמנו. ואם לנטוש את עצמנו זה לא מספיק כואב, לרוב אותו מתח נפשי, שרק רוצה יחס, יגדל עד שנסכים להרגיש בו או שהוא ישנה צורה לכאב גופני. (כן, חלק מן הכאבים הפיזיים שלכם ייעלמו אם תתחילו להתייחס למימד הנפשי שלכם על כל גוניו).

-- לקריאה על דרכים להתחבר מחדש לעולם הפנימי שלכם לחצו כאן--


ההיבט החברתי ההיבט האחרון ואולי ההכי לא אינטואיטיבי בהגדרת הבריאות של ארגון הבריאות העולמי הוא ההיבט החברתי. אני בטוחה שכל מי מתעניין בנושאי בריאות פגש לא פעם את הטענה שיש קשר הדוק בין בריאות הגוף ובריאות הנפש אך את ההיבט החברתי כמעט ולא מזכירים.

למעשה, אין לי מושג למה התכוונו ארגון הבריאות העולמית כאשר הם כללו את ההיבט הזה בהגדרה שלהם לבריאות, לא מצאתי התייחסות לכך באתר שלהם. אך מבחינתי כאשר אני חושבת על ההיבט חברתי אני חושבת על קשרים אנושיים והשאלה שעולה לי היא כמה הקשרים האנושיים בחיינו הם בריאים. כמה מהם ממלאים ומחזקים או לחלופין מעייפים ומתישים. כמה הם יכולים להכיל את כל החלקים שיש בנו או כמה צריך להסתיר חלקים מהותיים כדי להיות חלק מאותו קשר. האם אנחנו מרגישים בודדים או מרגישים שיש לנו עם מי לחלוק.


כולנו חווינו בחיינו את ההשפעה שיש למחלות על קשרים חברתיים. זה יכול להיות השפעה מינורית כמו שכאב ראש מוביל אותנו לוותר על פגישה עם חברים אבל זה יכול גם להגיע להשפעות רחבות יותר, במיוחד במחלות ממושכות או מחלות כרוניות. לפתע קשרים שחשבנו שהם חזקים לא יכולים להכיל את החולי או שלפתע דווקא מקבלים מקורות תמיכה ומשאבים עצומים ממקורות לא צפויים. ההשפעות האלו של חולי מוכרות לכולנו אך מה שהרבה לא יודעים הוא שהחולי משפיע על היכולת שלנו להיות חברתיים באופן הכי פיזי שאפשר.

איך אתם שואלים? ובכן, זה קשור בעצב הואגוס שכיום הוא הכוכב העולה של עולמות הטיפול והטראומה. בשנים האחרונות הוא התגלה כשחקן מפתח בקידום הבריאות, בשיפור החוסן הרגשי שלנו ובקידום היכולות החברתיות שלנו. אני מקווה שבהמשך אני ארחיב עליו עוד באתר זה, אך לכתבה זו אסתפק בהסבר הקצר הבא:

עצב הואגוס הוא העצב המרכזי במערכת העצבים הפרה-סימפטית שלנו (זו שאחראית על פעולות האיברים הפנימיים בשעת רוגע, כמו עיכול) זהו עצב ארוך שיוצא מן הגולגולת, מעצבב את אזור הפנים (אוזנים, עיניים, לסתות) ויורד דרך הגרון אל הריאות הלב ומערכת העיכול. כאשר הגוף חווה סטרס, למשל בזמן מחלה, המערכת הסימפטטית (זו שאחראית לתגובות המיידיות שלנו במצבי לחץ) נכנסת לפעולה ועצב הואגוס יוצא מאיזון. אותה יציאה מאיזון מפחיתה את היכולת שלנו לשמוע באופן ברור את בן שיח שמולנו, היא מפחיתה את היכולת ליצור קשר עין ומפחיתה אפילו את היכולת שלנו לחוש אמפתיה. במילים אחרות, יציאה מאיזון של עצב הואגוס הופכת אותנו לאנשים פחות תקשורתיים וחברתיים באופן הגופני ביותר.

החלק המעניין בהיבט החברתי הוא שהקשר בין הקשרים בחיינו לבין הבריאות שלנו הם דו כיוונים. כלומר, כפי שמצבנו הבריאותי משפיע על היכולות החברתיות שלנו כך גם הקשרים המשמעותיים בחיינו משפיעים על מצבנו הבריאותי. בין אם זה קשר חברתי, משפחתי או קיהלתי מסתבר שקשרים כאלו חשובים לבריאות שלנו- כך מצא דן בוטנר אשר חקר את האזורים הכחולים בהם תושבים רבים הגיעו לגילאים מופלגים (80-100) והמשיכו לחיות חיים פעילים. וכך גם מצאה ד"ר קלי טרנר אשר אספה אלפי מקרים של חולי סרטן אשר החלימו בכוחות עצמם.



קשרים קהילתיים ועבודת צוות משפרים את הבריאות | צילום: אורלי אלחדיף

איך בריאות מרגישה

ההגדרה של ארגון הבריאות אמנם רחבה יותר ממה שציפיתי שתהיה (בכל זאת, היא לא שונתה משנת 1984) אך חסר בה גורם קריטי- השאלה כיצד מודדים רווחה? כלומר, מה נחווה במצב של בריאות אופטימלי. לרוב אנחנו מרגישים את הבריאות רק בחסרונה וכמו דברים אחרים היא הופכת להיות שקופה בזמנים טובים. אך אם נדע להרגיש את הבריאות במיטבה נדע יותר להעריך אותה, לחפש אותה ולהשקיע בשבילה.

כדי לנסות להבין איך מרגישה בריאות נעזרתי בספר "10 הסודות של האנשים הבריאים" (פטריק הולפורד) אשר נולד מתוך סקר בריאותי רחב שנערך בקרב 55,000 אנשים ובו העונים נשאלו על מצב הבריאותי ועל אורח החיים שלהם. הפרק הראשון בספר מוקדש כולו לשאלה- אילו הייתם בריאים לחלוטין, כיצד הייתם יודעים זאת?

הולפורד מתאר אנשים עם בריאות מיטבית כמלאי אנרגיה, בעלי חדות מחשבה, עם גישה חיובית ושמחת חיים, בעלי כושר גופני וטונוס שרירים תקין עם הרגשת סיפוק מחיים מלאים ועם מחלה לעיתים רחוקות בלבד. בנוסף, הוא מכיר בעובדה שבריאות היא אינה מצב סטטי אלא טווח משתנה ומתוך כך הוא מתאר אל מול האדם הבריא גם שני סוגי חולים.

חולים במאונך לא יגיעו בהכרח לרופא, הם מצליחים לנהל אורח חיים תקין אך בהחלט לא ממלא. הם יחוו עייפות מתמשכת, תשישות מעומס יתר, חסר שביעות רצון מהחיים, הם יהיו בעלי תנודות במצב הרוח וריכוז ירוד. בנוסף, הם יהיו חולים לעיתים תכופות ויהיו ללא כושר גופני. כנראה שכולנו היינו במצב זה בתקופות מסוימות בחיינו. מצב זה הוא מצב ביניים, ממנו אפשר לבחור לשפר את הבריאות או להזניח ומהר מאד להגיע אל המצב של החולה המאוזן.

החולה המאוזן הוא כבר במצב קשה הרבה יותר, לעיתים הוא בעל מחלה שגורמת למוגבלות והוא חסר יכולת לעסוק בפעילות גופנית. מבחינה נפשית הוא יאופיין בדיכאון, פיסמיות, עייפות כרונית ותחושת ייאוש מהחיים.

אני חושבת שהחלוקה של הולפורד מציירת תמונה די ברורה של מצבים שכולנו מכירים מחוויה אישית או מהאנשים סביבנו, וכאשר מבינים שיש ביכולתנו להשפיע על התמונה הזו כולנו נרצה לבחור בתמונה הבריאה של חיים מלאי אנרגיה וסיפוק. יותר מכך, ההבנה כי תחושת חוסר שביעות רצון ותשישות מחיים עמוסים מעידה על חולי אך ניתנת לשינוי לכאן או לכאן בהחלט נותנת מוטיבציה ליצור שינוי.

ההבנה שחולי אינו מתבטא רק באספקט הגופני היא החשובה ביותר עבורי. בריאות היא איכות חיים ואיכות חיים מושפעת מכל תחום בחיינו, לכן כדי לחיות חיים מלאים, מספקים ובריאים אנחנו צריכים לתת תשומת לב לגוף שלנו, לעולם הפנימי שלנו ולקשרים בחיינו.


כפי שאלכסנדר לואן אמר-

אדם שלא נושם עמוק, מצמצם את חייו. אם הוא אינו נע בחופשיות- הוא מגביל את חייו. אם הוא לא מרגיש באופן מלא- הוא מגביל את חייו. אם הוא מצמצם את הביטוי העצמי שלו- הוא מגביל את חייו.

A person who doesn't breathe deeply reduces the life of his body. If he doesn't move freely, he restricts the life of his body. If he doesn't feel fully, he narrows the life of his body. And if his self-expression is constricted, he limits the life of his body.

ALEXANDER LOWEN, attributed, Wisdom for the Soul: Five Millennia of Prescriptions for Spiritual Healing

5 צפיות0תגובות
 

חן אלחדיף|  ליווי תהליכי בריאות והתפתחות

בן יהודה 49 תל אביב 

לתחילת העמוד

© כל הזכויות שמורות לחן אלחדיף