פסיכותרפיה גופנית- טיפול נפשי שאינו מתעלם מהגוף

עודכן ב: 14 אוק 2020

פסיכותרפיה גופנית בגישת ביוסינתזה הינה שיטת טיפול יחודית היוצרת גשר בין השיח המילולי לבין החוויה הגופנית. דרך התבוננות רחבה על ההוויה האנושית הטיפול מאפשר ליצור חיבורים בין העולם הרגשי, העולם הקוגנטיבי והעולם המעשי.


פסיכותרפיה גופנית היא ענף בתוך הפסיכותרפיה- שם כולל למגוון גישות אשר התפתחו מהפסיכולוגיה הקלאסית. כפי שהשם מרמז (ביוונית: פסיכה- נפש, תרפיה- טיפול) הפסיכותרפיה מציעה טיפול נפשי אשר לרוב מבוסס על שיח מילולי ויצירת קשר בין המטפל למטופל.


הפסיכותרפיה הגופנית מוסיפה לעצמה קצה חוט נוסף דרכו היא עובדת והוא: הגוף.

אחת מהנחות היסוד הבסיסיות של השיטה אומרת כי אפשר לעבוד דרך הגוף כדי להגיע אל הנפש, ובאותה המידה ניתן לעבוד דרך הנפש ולהגיע אל הגוף. כך או כך, אנחנו יצורים בעלי גוף ואנחנו חווים את החיים שלנו דרך תחושות, רגשות וחוויות שצרובות בגופנו. לכן, אנחנו לא יכולים להתעלם מגופנו ורצוי שגם נדע להשכיל להשתמש בו ככלי טיפולי נוסף.


עבודה גופנית- מה זה אומר בפרקטיקה?

העבודה עם הגוף בקליניקה יכולה להרתיע אנשים ואני מקווה שהדברים הבאים יצרו יותר בהירות וסדר אשר יאפשרו לאנשים להרגיש בנוח עם המונח.

לעבודה גופנית יכולות להיות צורות שונות, הן כולן אפשרויות אך אף אחת מהן היא לא הכרח. כלומר- האפשרות לקיום מגע אינה אומרת שהטיפול מחייב מגע. למעשה, יש פעמים שמגע יכול להיות לא נכון עבור המטופל.ת, ובמקרה כזה- השימוש במגע יכול ליצור טראומה ולפספס את מטרת הטיפול.

יחד עם זאת, כמעט תמיד נוכל למצוא דרך לעבוד בצורה גופנית. כדי להסביר זאת אנסה לסרוק כמה מן האפשרויות הקיימות לעבודה גופנית בקליניקה:


עבודה דרך מגע- עבודה דרך מגע נשמעת מובנת מאליה, אך לרוב אנשים מדמיינים זאת באופן מאד ספציפי. המטופל שוכב על מזרון/רצפה והמטפל מניח את ידיו בעדינות (או לא בעדינות) על אחד מאברי הגוף. זו אמנם תמונה אפשרית אך היא כל כך מצומצמת שזה מגוחך להגדיר עבודת מגע דרך התמונה הצרה הזו. עבורי (ובגישה באופן כללי) מגע יכול להיות גם יד מנחמת על הכתף, או יד תומכת על הגב, יד הנותנת קונטרה ומפעילה התנגדות מול דחיפה או אפילו כף רגל נוגעת בכף רגל כמו שילדים משחקים באופניים. למען האמת, זה יכול להיות אפילו הנחיה המסבירה למטופל איך לגעת בעצמו כדי להנכיח את הגוף.

חישבו לרגע על מגע ביום יום שלכם, כמה מידע הוא מעביר. לפעמים חיבוק או יד על הגב יכולים לתת תחושת ביטחון הרבה יותר מכל שיחה מילולית. למה לא להשתמש בכלי המדהים הזה גם בטיפול?

המגע מנכיח את הגוף ויכול לתת תחושה של גבולות ברורים, הוא משמש אותנו כדי ליצור חוויה מסוימת אותה המטופל מבקש להרגיש. למשל, מטופל המבקש להרגיש שהכוח שלו אינו הרסני יכול לדחוף את המטפל. כאשר המטפל מפעיל התנגדות מידתית, יוצר קשר עין ומעודד את המטופל, המטופל יכול לחוות בגופו את הכוח ולהרגיש שיש מולו מי שנשאר יציב ואיתן. בנוסף הוא מצליח לחוות קשר בו הבעת הכוח אינה מאיימת על קיום הקשר.


מגע, מנכיח את הגוף ומספק לנו מגוון רחב של תחושות וחוויות

עבודה עם תנועה- בדומה לעבודת מגע, גם על תנועה יש לאנשים תמונה מסוימת שמתנגנת בראש. תמונה שמזכירה טאי צ'י או יוגה, שהן בפני עצמן שיטות טיפול המשתמשות בתנועה. אך למעשה בביוסינתזה ההסתכלות על תנועה היא רחבה הרבה יותר. כדי להסביר זאת באופן ממצה אני אאלץ לעשות עיקוף (שגם הוא סוג של תנועה) ולתת רקע על אחד מהמודלים הבסיסים בביוסינתזה.

המודל נקרא שדות מוטורים והוא מתייחס לתשעה סוגי תנועות הקיימות בעולם. התנועות מחולקות לארבעה צמדים ועוד תנועה אחת העומדת בפני עצמה ומכילה בתוכה את כל שאר סוגי התנועות. כל צמד יוצר רצף של אפשרויות בין שני קטבים מנוגדים, כאשר העבודה בביוסינתזה מבקשת להגדיל את טווח התנועה שיש למטופל על הציר בהנחה ששני הקטבים הם בריאים וחשובים כאשר מתאפשרת תנועה חופשית ביניהם.


סוגי התנועה הם:

כיווץ----------התרחבות

משיכה ----------דחיפה

מיקוד----------רוטציה

פעילות (Doing)----------ספיגה (Being)

התנועה התשיעית שהיא גם הגביע הקדוש היא הפעימה. הפעימה מתקיימת בכל תא ותא בגוף שלנו וכמו שהגוף שלנו נותר נטול חיים ללא פעימות הלב שלנו, כך גם כל תנועה נותרת חסרת חיים ללא חיבור לפעימה. לכן, חלק מהעבודה בקליניקה תהיה לחבר תנועה חדשה לפעימת החיים של המטופל, כל תנועה נחקור מה הקצב הנכון לה ואיפה היא מרגישה מחוברת ונושמת ולא מכנית או טכנית בלבד.

כל זה טוב ויפה, אך עדיין לא ממצא כיוון שכדי להבין מה זה עבודה עם תנועה בביוסינתזה יש הנחת בסיס חשובה - כל תנועה פיזית היא גם תנועה רגשית. מה זה אומר ולמה זה חשוב לנו?

זה אומר, שכמטפלת אני יכולה לזהות תנועה גם כאשר המטופל יושב, ומעבר לכך, אני יכולה לנסות לאפשר תנועה חדשה בחדר הטיפולים (ובהמשך גם בחיים מחוץ לקליניקה) מבלי שהמטופל יצטרך לקום מהספה ומבלי שהוא בכלל יהיה מודע שאנחנו עושים "עבודה תנועתית". כבר אתן דוגמא כדי לנסות להסביר את כוונתי אך לפני כן, חשוב לי לציין שהדבר עובד בשני הכיוונים. כלומר, אני יכולה להציע תנועה שהיא אינה פיזית עבור מטופלים שמרגישים בנוח יותר עם שיח מילולי, אך אני יכולה להציע גם עבודה תנועתית פיזית עבור מטופלים שמרגישים בנוח יותר לזוז ומבקשים לחוות את הדברים באופן פיזי. בכל המקרים העבודה תשפיע על טווח התנועות הרגשיות (והפיזיות) שהמטופל מקיים בחיים שלו.



חתול ממוקד בתנועה מתרחבת. צילום: אורלי אלחדיף

אז איך זה נראה בחיים, או בקליניקה?

למשל מטופלת המגיעה לקליניקה מאוד ממוקדת, תמיד עם סיפור לינארי ומטרה ברורה. כאשר אני סוטה מהנושא ומנסה להרחיב את הגבולות היא נרתעת ומציינת שאין לזה קשר. מתוך הסיפורים שלה אני לומדת שלרוב היא יודעת מה היא רוצה ויודעת גם להצביע על כך באופן ברור. כאשר אני מסבירה מה הבנתי מדבריה חשוב לה לשים דברים על דיוקם. מתוך התנועות הרגשיות אללו, אני יכולה להבין כי אותה המטופלת מכירה היטב את שדה התיעול, יש בה איכויות נפלאות מתוך השדה התנועתי הזה והיא יודעת להשתמש בהם בחייה. לעומת זאת, כאשר היא פוגשת בשדה הרוטציה היא נרתעת ולא מבינה את התועלת בכך. היא רגילה לפתור בעיות בחייה בדרך ממוקדת אך כאשר היא מגיעה לבעיה הדורשת דרך יצירתית לפתרון היא מיד נלחצת. כמטפלת אני יכולה לנסות לאט לאט להכניס אל המרחב הטיפולי יותר תנועות רוטטיביות, לבקש שתרחיב את הסיפור, או להתעניין בפרטים שוליים כדי לשנות את התנועה הישרה של הסיפור. יהיה לי חשוב לכבד את התנועה הממוקדת בחיה ולא לקחת אותה ממנה כיוון שיש בה המון יופי ואיכויות נהדרות אך יחד עם זאת, אני אציע לחקור את התנועה הרוטטיבית ואת ההתנגדויות שעולות שם ובמקביל אני אנסה להביא את התנועה הזו אל הקליניקה מתוך עצמי.


עבודה עם מנחי גוף שונים - חדי ההבחנה שביניכם אולי כבר זיהו שהעבודה בביוסינתזה מנסה להרחיב כמה שיותר את האפשרויות שיש למטופל בחדר הטיפולים ומחוצה לו, כך גם האופן שבו הקליניקה מסודרת מאפשרת למטופל לבחור בכל פעם מחדש את מנח הגוף שלו. בקליניקה שלי יש כורסא, שרפרף, מזרון ומספיק מרחב לעמוד ולנוע. לרוב, כאשר מטופל חדש יכנס אני יאפשר לו לבחור איפה הוא רוצה לשבת ויש מטופלים שיחליטו גם לשנות את המיקום שלהם במהלך הטיפול. החלק המעניין הוא שכל מנח גוף מביא אותו נושאים שונים וכך הוא גם מאפשר לחוות תחושות שונות. נסו למשל לדמיין בראשכם איך תדברו על כך שאתם רוצים לבקש העלאה מהבוס, כנראה שלא תעשו את זה בתנוחת עובר על המזרון נכון? לעומת זאת, אם יש בכם חלקים שעוד מבקשים להיות קטנים רגע לפני שאתם מבקשים את אותה העלאה. אם אתם רוצים לרגע לחוות את התחושה שאתם מוגנים ועטופים ואינכם צריכים לדאוג למשכורת או להתפתחות המקצועית שלכם. איזה מזל שיש מזרון וכריות במצב כזה הא? כאשר האפשרויות האלו פתוחות הן למעשה מאפשרות עבודה גופנית פשוט כי הן מאפשרות חוויה גופנית. להרים רגליים על שרפרף ולהישען אחורה על הספה היא חוויה גופנית שעבור אחד תהיה נינוחה, פשוטה ויומיומית ועבור אחר היא תהיה כמעט משימה בלתי אפשרית. כמטפלת אני אשים לב לתנוחת הגוף של המטופל לא כדי לגלות עליו דברים נסתרים, אלא פשוט כדי לאפשר לו עוד חוויות בחיים, לעודד את התנועה שמבקשת לקרות ולהנכיח את החוויה שכבר קיימת בתוכו.

כל מטופל עם התנוחה שלו


התבוננות בגוף - דרך נוספת לעבוד עם הגוף היא פשוט להפנות את המבט שלנו אילו. נוכל לשאול איך זה מרגיש בגוף כשאתה נמצא בתוך החוויה, או איך זה מרגיש בגוף עכשיו? השאלות האלו הן חשובות כיוון שהן מספקות לנו מפתחות או קצוות חוט. בגוף תמיד יש בנו איזו שהיא חוויה או התרחשות- הלב פועם, הקיבה מעכלת, השרירים מתכווצים, הסרעפת עולה ויורדת, האנרגיה שלנו מפוזרת סביבנו או מתכנסת לתוכנו, עולה או יורדת, תזזיתית או שקטה. כל החוויות האלו משפיעות ואפילו יוצרות את החוויה שלנו בעולם. כשנהיה בסביבה שהיא נעימה ובטוחה לנו נרגיש את הגוף רגוע ונינוח, הנשימה תהיה עמוקה ואיטית, השרירים בטונוס מתאים ואולי אפילו נחווה את הלב מתרחב. לעומת זאת, בסביבה שמכניסה בנו לחץ נחווה דופק מהיר, נשימה שטוחה, שרירים דרוכים ואולי פנים הגוף יתכווץ בניסיון להתגונן. בקליניקה ננסה לשים לב לחוויות האלו, נלמד להתבונן בהן בלי שיפוטיות ובלי הצורך לנסות ולשנות, נראה מה הן מבקשות לספר לנו ומתוך כך גם נלמד להכיר את עצמנו ולדייק כל מיני חוויות שאנחנו מניחים עליהן פירושים שונים.


כפי שניתן לראות יש צורות שונות לעבודה גופנית וכמעט תמיד הן יהיו נוכחות בטיפולי הביוסינתזה, גם אם לא תמיד אפשר לזהות את זה. יחד עם זאת, הביוסינתזה היא קודם כל פסיכותרפיה (תרפיה לנפש זוכרים?) והגוף הוא קצה חוט אחד מרבים שיש לה. חשוב לי להדגיש את הנקודה הזו כיוון שיש לה שתי נגזרות.

הנגזרת הראשונה היא שמלבד הגוף יש לנו כלים נוספים לעבודה, מטפל ביוסינתזה יכול לעבוד גם דרך דימויים, מדיטציות, דמיון מודרך, ציור, כלים השלכתיים (כמו קלפי מודעות או בדי קונסטלציה) ועוד. בנוסף, כלי טיפולי חשוב ומהותי ביותר בעבודת הביוסינתזה הוא הקשר המתקיים בין המטפל למטופל.

הנגזרת השניה לעובדה שביוסינתזה היא קודם כל טיפול נפשי היא ש"פסיכותרפיה גופנית בשיטת ביוסינתזה" היא אינה טיפול גופני. מבלבל? אנסה להסביר, מטופל שמגיע לטיפול בשיטת ביוסינתזה עם כאבי גב כרוניים אולי יצליח ליהנות מהקלה בכאבי הגב לאחר כמה טיפולים, אך ההקלה ככל הנראה תגיע כיוון שהוקל עליו נפשית (אולי עומס נפשי ירד ממנו ולכן הוא מרגיש בגוף פחות כיווץ, מה שמקל על הכאב). מטפל הביוסינתזה יכול להתעניין בכאב הגב, בהיבטים הנפשיים שלו, בזמנים בהם האדם חווה את הכאב, הוא אולי יתעכב על תיאור התחושה ואולי אפילו יציע למצוא בגוף איזה תנועה רוצה לקרות. אבל- מטפל ביוסינתזה (שאינו מתמחה בתחום טיפול נוסף כמו עיסוי, שיאצו, דיקור, אילן לב וכו') ככל הנראה לא ידע ללחוץ למטופל על כמה נקודות בגב שישחררו אותו מן הכאב באופן מיידי.

כל טיפולי הגוף-נפש משפיעים על שתי הקצוות אך ביניהם יש טיפולים נפשיים שבהם הכלים הם מעולם הפסיכותרפיה (מעולם הנפש). ויש טיפולים גופניים שבהם הכלים הם פיזיים- שרירים,עצמות, נקודות דיקור, ערוצי אנרגיה וכו'. הטיפול בפסיכותרפיה גופנית, במובן הזה, הוא מעולם הטיפולים הנפשיים.


מסיבה זו, טיפול ביוסינתזה אינו מתאים לכל מטופל. הטיפול דורש מן המטופל להיות אקטיבי והוא דומה יותר לחקירה משותפת מאשר לטיפול בו יש מטפל כל יודע אשר פותר עבור מטופליו את בעיותיהם. לרוב הטיפול לוקח זמן והוא אינו מתיימר להגיע לפתרונות זריזים ומהירים. הטיפול מאפשר תהליך עמוק ואיטי שעם הזמן נוגע בכל קצוות החיים של האדם.

לשאלות נוספות בנוגע לטיפול אשמח אם תצרו איתי קשר,

חן


43 צפיות0תגובות
 

חן אלחדיף|  ליווי תהליכי בריאות והתפתחות

בן יהודה 49 תל אביב 

לתחילת העמוד

© כל הזכויות שמורות לחן אלחדיף