אז מה הסיפור שלי ולמה אני עושה את מה שאני עושה?

קוראים לי חן ואני מלווה אנשים בתהליכי בריאות והתפתחות. 

הגעתי אל התחום הזה דרך המחלה האישית שלי. יש לי צליאק, מחלה שאפשר בקלות רבה לחיות איתה בשלום. היא אינה פוגעת באיכות החיים או באורכם ולרוב, אם מקפידים על תזונה מתאימה, היא גם אינה גורמת לכאבים. כלומר, עבור רוב האוכלוסייה היא מחלה שאפשר בקלות לחיות איתה חיים מלאים, מהנים ובריאים. 

במובן הזה (וגם במובנים אחרים) אני לא רוב האוכלוסיה. אמנם, המחלה לא פגעה בי יותר מאשר באחרים אבל עבורי המחלה הזו פגעה באלמנט מהותי בחוויית החיים שלי- האוכל. תמיד אוכל היווה עבורי דרך פשוטה ליצור קשר- להתחבר לאנשים, לסיפורים, לרגשות, לתרבויות, למקומות ולחוויות. לכן, באופן שבו אני חוויתי את המחלה הזו, היא אימה על חלק מהותי בחיי.

עמדו בפני שתי אפשרויות, האחת הייתה להשלים עם המחלה ולראות איך אני מצליחה לחוות את החיים באופן הטוב ביותר בתוך מגבלות המחלה. והשניה הייתה להחלים- אפשרות שאני המצאתי. אף אחד לא הציג אותה בפני ולמעשה רוב הרופאים והאנשים שעמדו מולי דאגו להסביר לי היטב - שאפשרות כזאת להחלמה אינה קיימת. אני בחרתי להאמין שהאפשרות הזו לא קיימת עדיין אך שווה לפחות לתת לה נסיון הגון להתקיים.

כך יצא שבחרתי בשתי האפשרויות יחד, עם רגל אחת התקדמתי במסע תוך הרחבה של האופן בו אני חווה את החיים. יצרתי קשרים וחיבורים דרך ערוצים שונים, מצאתי תחליפים למזונות ולהרגלים ובגדול התמודדתי עם האספקטים הטכניים והרגשיים שהמחלה הפגישה אותי איתם. 

זו הייתה רגל ההתמודדות שלי במסע, למדתי ממנה הרבה על האופן שבו מחלות משפיעות לנו על כל תחומי החיים. הבנתי עד כמה מחלות מפגישות אותנו עם קשת רחבה של רגשות ולמדתי על עצמי כמה עבודה רגשית וקוגניטיבית נדרשת לנו כדי להצליח לחוות חיים מלאים ומהנים גם כאשר אנחנו בריאים וגם כאשר אנחנו חווים בחיינו שינוי כפוי בדמות מחלה. 

הרגל השניה שלי במסע לקחה אותי רחוק הרבה יותר, זו הייתה רגל התקווה. דרכה למדתי להקשיב לעצמי גם כאשר הקולות שבחוץ נשמעו חזק באופן קיצוני. למדתי לקחת אחריות על החיים שלי והבנתי שהבחירות שלי בחיים צריכות לשקף קודם כל את הרצונות, האמונות והמחשבות שלי. למדתי שככל שבוחרים ומדייקים עוד תחומים בחיים מרגישים פתאום קלילות והנאה. זו רגל שהתחילה בשאלות על החלמה ועל בריאות אך היא גדלה וצמחה להיות דרך ראיה שמרחיבה אפשרויות ורואה מעבר ליכולות המקובלות. 

מאז תחילת החקירה האישית שלי אני מבינה כמה לא מובן מאליו זה לחיות באופן שבוחר בחיים ומסכים להיות נוכח באופן מלא. כמה לא פשוט זה להתרחב אל מקומות שבכלל לא ידענו שהם קיימים.

לכן, כשאני פוגשת אדם שמתחיל לקחת אחריות על החיים שלו אני מתמלאת באנרגיה והתרגשות. אני נהנית לראות איך אנשים מעמיקים את הנשימה שלהם, מרחיבים את טווח התנועה שלהם, מבטאים את עצמם באופן מלא יותר, מסכימים לפגוש טווח רחב יותר של רגשות והופכים להיות יותר נוכחים בחייהם.

 

אלו ההנאות הקטנות שלי כאשר אני עובדת בקליניקה. 

 

אני מגיעה אל הקליניקה עם אמונה שהכל אפשרי ונהנת לעבוד עם מטרות גדולות בביסים קטנים. חשוב לי במיוחד להביא איתי תודעה ריקה והתבוננות כנה המאפשרת לי לראות את היופי, הייחודיות והמלאות שבאדם מולי. חשוב לי לכוון את המטופלים שלי חזרה אל עצמם, אני יודעת ששם נמצאות כל השאלות והתשובות. עוד חשוב לי במיוחד שהתהליך יהיה מהנה עוד לפני שנגיע אל התוצאות הרצויות. 

 

למדתי פסיכותרפיה גופנית (וגם אומנות, לימודי מזרח אסיה ומחול). אני באופן קבוע ממשיכה ללמוד ולהתפתח. קוראת ספרים, מאמרים ומחקרים ושואבת השראה מתחומים מגוונים (ביניהם עולם התנועה, התזונה, החינוך, העסקים, מנימליזם, תרבות יפן ובודהיזם)

 

זו זכות עבורי להיות חלק מתהליכי הגילוי שלכם ואני כבר סקרנית לפגוש אותכם.

מקווה שניפגש בקרוב,

חן אלחדיף

חן אלחדיף, ליווי תהליכי בריאות והתפתחות

רוצה להכיר עוד יותר? רוצה לספר לי משהו על עצמך? זה הזמן ליצור קשר

איזה כיף! אצור איתך קשר בקרוב